מתי כדאי לקחת שיעורים פרטיים לילד ביסודי?

אולי הילד חוזר מבית הספר עייף, שיעורי הבית נגמרים בדמעות, או שהמורה הזכירה שכדאי לתרגל עוד קצת. ואתם שואלים את עצמכם: האם הגיע הזמן לשיעור פרטי?

אין תשובה אחת שמתאימה לכולם, אבל יש כמה שאלות שעוזרות להחליט. אספתי אותן כאן, יחד עם מה שכדאי לנסות קודם בבית.

התשובה הקצרה: כשהמאמץ גדול וההתקדמות קטנה

שיעור פרטי כדאי בדרך כלל כשהילד מתאמץ, התרגול בבית לא מספיק, ואותו קושי חוזר כבר כמה שבועות. כשהילד צריך בעיקר עוד קצת תרגול או ביטחון, לפעמים מספיקים כמה דקות ביום ושיחה עם המורה. בשני המקרים זה לא אומר שמשהו לא בסדר. כמעט לכל ילד יש תקופה שבה נושא מסוים נתקע.

טיפ ליום הזה: לפני שמחליטים, שבו עם הילד עשר דקות ושאלו אותו: "איפה זה נהיה קשה?". התשובה שלו מגלה הרבה.

אילו סימנים כדאי לשים לב אליהם?

אלה לא סימני אבחון. הם רק מראים איפה כדאי להתבונן:

• מאמץ בלי תוצאה: הילד מתאמץ, ובכל זאת אותו נושא חוזר ונתקע.
• שיעורי בית שהופכים לריב: ההורה מרגיש שהוא נהיה המורה, והזמן המשותף נעלם.
• הימנעות: הילד אומר "אני לא יודע" עוד לפני שניסה, או מתחמק ממשימות לימודיות.
• פער אחרי תקופה מיוחדת: מעבר בית ספר, מחלה או חופשה ארוכה שבהן פוספס נושא.
• הערה שחוזרת מהמורה: למשל "כדאי לתרגל עוד קצת".

סימן אחד לא מחייב כלום. כשכמה מהם חוזרים כבר כמה שבועות, כדאי לעצור ולבדוק.

איך זה נראה בכיתות השונות?

כיתות א׳–ב׳. בשנים האלה לומדים את היסודות: לקרוא, לכתוב ולחבר ולחסר. קושי קטן כאן עדיין קל לסגירה. ילד שמתקשה לחבר עד 20, או שקורא מילה אחר מילה בלי שטף, יכול ליהנות מתרגול קצר ומשחקי, ובדרך כלל אפשר לסגור את הפער בלי דרמה.

כיתות ג׳–ד׳. החומר מתרחב: כפל וחילוק, שברים, בעיות מילוליות וטקסטים ארוכים יותר. פער שלא נסגר קודם מתחיל להיות מורגש, כי כל נושא נשען על הקודם. ילד שנהנה מהחשבון בשנים הראשונות יכול פתאום להגיד "אני לא טוב בזה".

כיתות ה׳–ו׳. הדרישות עולות: יותר עצמאות, כתיבה של פסקאות ומבחנים. קושי בבסיס יכול להסתתר מאחורי חומר מורכב יותר, ולפעמים מבינים אותו רק כשבודקים מה קורה בנושאים הקודמים. זה גם גיל שבו הביטחון העצמי של הילד נעשה חשוב במיוחד.

מה כדאי לנסות קודם?

שיחה עם המורה. היא רואה את הילד לצד ילדים אחרים ויכולה לספר מה היא רואה. זו נקודת פתיחה טובה, והיא לא מחייבת כלום.

תרגול קצר וקבוע בבית. כמה דקות ביום מספיקות. עדיף בלי לתקן כל טעות, ובלי להפוך את זה לשיעור נוסף. בחשבון אפשר להתחיל ממשחקי שולחן פשוטים. לילד שמתקשה בלוח הכפל יש גם דרך רגועה ללמוד אותו.

הסתכלות על שיעורי הבית. באיזה שלב זה מתפרק? בהתחלה, באמצע או כשצריך לכתוב? לפעמים הקושי נמצא במקום אחר ממה שנראה.

אם אחרי כמה שבועות של תרגול קצר וקבוע אין שינוי, זה הרגע לשקול עזרה נוספת.

שלוש שאלות שעוזרות להחליט

כדאי לשאול את עצמכם, בלי למהר ובלי להאשים אף אחד:

• האם הילד מתאמץ, ובכל זאת אותו קושי חוזר?
• האם התרגול בבית כבר לא מקדם, או שהוא הופך לריב?
• האם הילד מתחיל להתרחק מהנושא או להגיד "אני לא טוב בזה"?

אם עניתם כן על רובן, וזה נמשך כבר כמה שבועות, כדאי לשקול שיעור פרטי. אם עניתם בעיקר לא, ייתכן שמספיק להמשיך לתרגל, לשוחח עם המורה ולבדוק שוב בעוד כמה שבועות.

עזרה בשיעורי הבית או חיזוק הבסיס?

יש הורים שמרגישים שצריך לעזור לילד בשיעורי הבית, ולפעמים זה באמת נחוץ. אבל כשהקושי חוזר שוב ושוב, מה שנדרש בדרך כלל הוא לעבוד על היסודות. כשהם מתחזקים, גם המטלות נעשות פשוטות יותר. שיעור פרטי טוב מתמקד בבסיס, ולא רק בהכנת השיעורים של מחר.

מה כדאי להימנע ממנו?

• לחכות לתעודה. אין צורך לחכות לסוף השנה. אפשר להתחיל גם באמצע השנה.
• להשוות לאחים או לחברים. כל ילד מתקדם בקצב שלו.
• להפוך כל ערב לשיעור נוסף. כמה דקות מספיקות, ובאותה שעה כדאי שיישאר זמן לשחק ולנוח.
• לתקן כל טעות. עדיף לשבח את המאמץ ולהמשיך הלאה.
• להגיד "זה קל". הילד שומע שהוא אמור להצליח ולא מצליח. עדיף לומר "זה באמת לא פשוט, בוא ננסה יחד".

איך נראה שיעור פרטי טוב ליסודי?

• היכרות ראשונה רגועה. משחקים משחק קליל, ובדרך בודקים מה רמת הידע של הילד, בלי שזה ירגיש כמו מבחן.
• מתחילים מהבסיס. קודם מבינים על מה הקושי יושב ומה חסר שם.
• תרגול שנעים לחזור אליו. למשל משחקי קלפים שמבוססים על תחום העניין של הילד.
• קצב לפי הילד. כשיש פערים רבים, מפגש אחד בשבוע בדרך כלל לא מספיק, ולרוב מדובר בשניים-שלושה מפגשים בשבוע.
• שיתוף ההורים. עדכון קצר על מה עבדנו ומה אפשר לתרגל בבית.

שיעור אישי או קבוצה קטנה?

שיעור אחד על אחד נותן לילד תשומת לב מלאה ומאפשר להתקדם בקצב שלו. קבוצה קטנה של שלושה-ארבעה ילדים יכולה להתאים לילד שנהנה לעבוד עם אחרים כשהקושי דומה. ההחלטה תלויה בילד ובמה שהוא צריך, ואפשר לשנות אותה בהמשך.

איך יודעים שזה עובד?

כל ילד מתקדם בקצב שלו. כשעובדים על הבסיס, לעיתים רואים אחרי מספר שיעורים שיפור, והורים מבחינים בשינוי בדרך כלל אחרי כמה שבועות. סימן טוב הוא לא רק ציון: הילד מוכן לנסות, אומר "אני אנסה" במקום "אני לא יודע", ושיעורי הבית נגמרים בלי ריב.

איך מכינים את הילד לשיעור הראשון?

לא צריך להכין הרבה. אפשר לספר לו בפשטות שהוא יפגוש מישהי שתעזור לו, להזכיר מה כבר הולך לו טוב, ולהגיד שזה לא מבחן. אפשר גם לשאול אותו איזה משחק הוא אוהב או מה הוא היה רוצה שנעשה. מספיק שיהיה לו מקום נוח וזמן רגוע, בלי הפרעות.

שאלות נפוצות

אם תרצו ליווי אישי

כל ילד לומד קצת אחרת, ולכן אני מתחילה בהיכרות איתו ועם הדרך שלו. אם תרצו לבדוק יחד אם שיעור פרטי הוא הצעד הנכון, אני מזמינה אתכם לשיחת היכרות קצרה, בלי התחייבות. כך נוכל לבנות דרך שמתאימה לילד שלכם, כפי שאנחנו עושים בשיעורים פרטיים לתלמידי יסודי.